<h1>תשובה מרבינו דוד דאישטילא בעל ספר הבתים והשגה עליו מאת החכם ר' נתן מתוך כת"י אמסטרדם עץ חיים</h1>
<h2>דף צו:</h2>
ראיתי כתוב בחבור שחבר השלם החכם הר' דוד דאישטילא. אותם בני אדם שנהגו ביום טוב אחרון של פסח לקבל תשורות מחמץ שמשלחי' להם הגוי' כגון בני פרונזא, והישראל מניח כליו סמוך לפתח ביתו מבחוץ או מבפנים, והגוי שמביא החמץ מניחו בתוכו, שאותו חמץ מותר באכילה לישראל. וכתב הרב, שרבני צרפת היו פוסקי' להתיר', מההיא דלעיל [ב"מ צ"ו ע"ב] בעל בנכסי אשתו ויש בהם מעות של [הקדש] דלא מעל הבעל, וטעמ' הוי משום דהיתרא ניחא ליה דליקני, ה"נ לא ניחא ליה דליקני ליה מלתא דאיסורא, ומשום הכי ס"ל דההוא חמץ מותר באכילה דאינו קרוי חמץ של ישראל.
ואני נתן אומר בעניותי דלית לן למילף היתר בההוא חמץ מההיא דבעל, חדא, שלא נמצא בשום חבור מרבני צרפת התר בההוא חמץ, ואם איתא דס"ל, או חד מינייהו דאותו חמץ מותר, היה להם לרמזו בתר דוכתא. ובר מן דין, לא דמי ההוא חמץ לבעל [ב]נכסי אשתו להתירו, אבל (אדרבנן) [אדרבא] ילפינן מיני' אסורא, מדקא... בצרורין ומונחים לא קנאן בעל ולא יצאו לחולין ואין כאן מעילה, אבל לכשיוציאם הבעל הוא מעל, כך פרש"י. שמעינן מהכא, דהיכא שהבעל עושה בהם מעשה מעל, דגליה בדעתיה דניחא ליה למקנינהו כיון שמוציאן לחולין. ה"נ בהאי חמץ חזינן אי הוה גוי מנח ליה מארעא קמיה פתחא דביתא דישראל ולא בכליו של ישראל. א"נ הוה מנח ליה גוי בגו ביתיה, ולא הזמין לו ישראל כלי אלא הניחו ע"ג קרקע, אז נוכל למצוא קצת התר בההוא חמץ, שהרי ישראל לא עשה מעשה שיוכיח עליו לומר דניחא ליה למיקני', חצרו נמי לא קניא ליה, ומדמינן ליה לבעל בנכסי אשתו ויש בהם מעות הקדש צרורי' ומונחי' דלא קנה אותם, ה"נ אמרי' דלא קנה. מיהו אפי' כהאי גוונא אין זה טעם מספיק להתירו, דלא דמי להקדש דהתם הזכיה באה בחזקת הבעל ממיל', לא ע"י מקנה שיקנה לא ע"י מעשה, ולא ע"י דבור ולא ע"י מחשבה, אלא ממילא באה לו הזכי', בההיא אמרי' בהיתרא ניחא ליה למקני וכו'. אבל הכא הזכיה באה לו ע"י הזמנת כליו, וע"י מחשבת הגוי שדעתו הוא ליתנו לו במתנה. ועוד, כי היכי דאמרי' בהקדש לכשיוציאם מעל, ויעשה מעשה שמוכיח דניח' ליה למיקנינהו, הכא נמי כיון שהזמין כלי לקבל החמץ, מוכחא מילתא וגלי בדעתיה דניחא ליה למיקני באיסורא, וחצרו נמי קניא ליה, והרי חמץ של ישראל הוא, כי מעשיו מוכיחי' על מחשבתו שרוצה לעבור על דברי חכמים. וכן נראה מלשון רש"י דפי' לעיל, ה"ה דמצי לשנויי בגדול שעבר על דברי רב יהודה, דאמ' [ב"מ ק"ב ע"א] אסור לזכות בבצים כל זמן שהאם עליהם, משמע דאע"ג [דאסור] לזכו', מ"מ אם עבר וזכה קנה, הכי נמי כיון שעבר שהניח כליו גלי בדעתיה דניחא ליה למקני'. לפיכ' לא יראה למצא התר בשום צד מההוא חמץ.
